המפגש עם האונקולוג
לרוב, מפגש שמעורר המון מתח, חששות ,פחדים.
מאוד טבעי.
יוצאים מהחדר שלו מותשים , עייפים מהידיעה החדשה, מהצפה של מידע שאולי שומעים בפעם הראשונה, אולי בתת מודע מרחפת הידיעה שהמוות מאיים .
איך ממשיכים הלאה מכאן?
על קצה המזלג.....
מזכירים לעצמנו את הידיעה הבאה:
מרגע שנולדנו סכנת המוות מרחפת מעלינו.
יש לנו שליטה על רגעי ההווה שלנו.
מתחילים בפעולות שיימקדו אותנו בהווה.
מבצעים פעולות שמעצימות את הטוב.
מדברים, מדברים על הפחדים,החששות.
לא כולם טיפוסים שמדברים, משחררים.
כל אדם יכול למצוא את דרכו להביע את הכאב,הפחד.
סרטן הוא שיעור בחיים.
בחיים יש סבל המגיע בצורות ובצבעים שונים,עובדה שאין לנו שליטה עליה.
אתה יכול לשלוט בתגובות שלך לסבל.
האם בחרתי לחלות בסרטן?לא .
האם השתנו בי דברים בעקבות המחלה? כן.
האם ילדיי עדיין זוכרים את תקופות הבידוד אחרי טיפולים? האם הם זוכרים תקופות שאמא לא הייתה כי התאשפזה?-כן.
ילדיי גם זוכרים שאמרתי להם שאני חולה בסרטן ואני אבריא, הם זוכרים שכל הזמן הייתה תקוה ואמונה.
האם יבוא היום שפוגשי סרטן יצאו מהאונקולוג עם מרשמים של אופטימיות, תרגילי תודעה מעצימים לצד התרופות הקונבנציונליות? מאמינה שיגיע היום.עד שיגיע היום כל פוגש סרטן יכול לעזור לעצמו בהתמודדות .